לפני 12 שנים הגעתי להבנה שאין לי ברירה. אני כבר שוקלת מעל 100 ק"ג (220 פאונד), והמשקל רק ממשיך לעלות. אני לא רוצה לקום בבוקר, לא רוצה להתלבש, לא רוצה לטפל בילדים שלי. אני לא רוצה כלום – ובוודאי שלא יחסים אינטימיים. החיים שלי מתפרקים בגלל ההשמנה. אבל האם אנשים בכלל מבינים עד כמה ההשמנה היא מחלה איומה? ולמה, לעזאזל, היא לא נתפסת כמחלה לכל דבר?
ההשמנה אינה פחות חמורה ממחלות כמו סרטן או מחלות קטלניות אחרות. היא הורגת אותך לאט – גם פיזית וגם נפשית. יום אחר יום אתה גווע בתהליך ארוך ומייסר. אם רופא היה אומר לי שיש לי סרטן, הייתי עוצרת את כל החיים ומתמקדת בריפוי. אבל כשאומרים לי שאני סובלת מהשמנת יתר, אני חוזרת הביתה ואוכלת שוקולד.
הגישה של החברה כלפי השמנה חייבת להשתנות. והגישה שלי – בוודאי. יש להתייחס להשמנה כמחלה רצינית – מחלה שמשפיעה על הגוף, הנפש והנשמה. וכמו כל מחלה, גם כאן צריך לבנות מסלול ריפוי מתוכנן היטב.
אבל מי אמור לתכנן את המסלול הזה?
אה, מסתבר שזה התפקיד שלי. כנראה שכרגע התנדבתי להיות המומחית לחיים שלי.
במהלך 12 השנים האחרונות ניסיתי מגוון שיטות לרדת במשקל, ואשתף מה הן היו וכיצד הן השפיעו עליי ברשומות עתידיות – זו הבטחה. אך מכל השיטות שניסיתי, היחידה שעבדה עבורי בצורה משמעותית היא להיות חלק מקבוצה שנקראת אכלני יתר אנונימיים. יש לי כל כך הרבה מה לשתף מתוך המסע שלי ב"חדרים", אבל חשוב לי לומר דבר אחד ברור:
לא משנה איזו שיטה תבחרו עבור עצמכן – השמנה היא מחלה רצינית וכדאי לנסות ללא הפסקה למצוא מענה שמתאים לכן. לא לוותר. לנסות עוד דרך ועוד אחת עד שמוצאים אחת שעוזרת לך לשוב למקום השמח של הגוף והנפש שלך.
בשנת 2025, השלב הבא במסע הריפוי שלי הוא לשלב צומות לסירוגין וצומות של מספר ימים. זהו מסע חדש ומורכב מאוד עבורי, ואני מתכוונת לתת לכם הצצה אליו ברגע שהוא יתחיל.
מסע הריפוי הוא תהליך מתמשך. הוא דורש סבלנות, ניסוי וטעייה, ולפעמים גם אומץ. אני כאן כדי לשתף, ללמוד ולהמשיך לגדול – ואתם מוזמנים להמשיך ללוות אותי בדרך הזו.
ניתן להאזין לפרק הפודקאסט על מסעות התזונה שלי כאן ועל מסעות הספורט שלי כאן.
